מדור בוגרים היה שותף

בית הדסה

בית הדסה

בית הדסה

קומתו הראשונה של המבנה נבנתה בתרנג (1893) מכספי תרומות שנדבו יהודי צפון אפריקה. הוא שימש לגמילות חסדים ובית מרפא, ונקרא חסד לאברהם. בתרסא (1911) נבנתה קומה נוספת מתרומתם של יהודי הודו ובגדד, ומאוחר יותר נפתחה בו מרפאה של ארגון הדסה.
במקום הוגש טיפול רפואי לכל – יהודים וערבים –  ללא תשלום. בבית הסמוך גרו הרוקח, בן ציון גרשון, ורבני הקהילה היהודית הרב חנוך חסון והרב יוסף קסטל ומשפחותיהם.
בפרעות תרפט (1929) התנפלו הערבים על בתים אלו.

הרבנים, הרוקח ומשפחותיהם – נרצחו בעינויים. מרפאת הדסה הושמדה. המשטרה הבריטית עמדה מנגד והפקירה את חיי היהודים. לאחר הפרעות, גירשו השלטונות הבריטים את שארית היהודים מחברון.
הקהילה היהודית עשתה מאמצים גדולים לחזור לחברון; מספר משפחות שבו לעיר בתרצא (1931), אך כשפתחו הערבים במאורעות תרצו (1936) גורשו היהודים פעם נוספת עי הבריטים. הבתים היהודים נתפסו עי הערבים, ובבית הדסה נפתח בית ספר ערבי.
עם שחרור חברון בתשכז (1967) נעשו נסיונות לשוב לבתים אלו.
בתשלט (1979) התנחלה קבוצת נשים וילדיהן בבית הדסה; הן חיו בו כשנה, בתנאים קשים ביותר, בתנאי הסגר שהוטלו עי הממשלה.
בערב שבת, יז אייר תשמ (1980) רצחו מחבלים ערביים ששה יהודים ליד בית הדסה. בעקבות אירוע זה, החליטה הממשלה לאפשר מגורי יהודים בחברון ושיקום חלק מהבתים היהודיים. בית הדסה ועימו בית חסון ובית קסטל נבנו מחדש, ונוספו עליהן קומות חדשות.

בבתים אלו גרות כיום כ-20 משפחות יהודיות. בקומת הקרקע הוקם מוזיאון לתולדות קהילת חברון וחדר הנצחה לחללי תרפט וכיום מופעל בו חיזיון רב חושי למבקרים.
בשנים תשנט-תשס (2000 – 1999) נבנה בצמוד בית הששה, לזכר ששת היהודים שנרצחו בתשמ. בבית 6 דירות מגורים.