אפי – אפרים שמעון אריאל ז`ל היה בחור נפלא ומיוחד, שעבד את ה` באמונה עצומה, בשמחה, בענווה, בצניעות ובגבורה.
אפי היה בחור ישיבה מדהים שלמד בישיבת שבי חברון בשיעור א`, אהב את הישיבה אהבה מיוחדת ורבה, היה מחובר לחברון, לשבי חברון ולמערת המכפלה בחיבור לא שגרתי ענק – כאילו נולד שם…
אפי גדל בעיר אלעד, למד בנעוריו בישיבת למרחב בפ`ת, היה מדריך וקומונר בסניף אריאל אלעד בנים – היה ממקימי הסניף והשקיע רבות בהקמתו ובקידומו.
לצערנו הרב, אפי נהרג בגיל 18.5 בתאונת דרכים קשה בכביש 6 ליד מחלף שורק, בערב פסח – ט` בניסן תשע`ד (9.4.14 למניינם), כשחזר מטיול בדרום הארץ עם שני חבריו, שבחסדי ה` נפצעו קל.
אפי ניחן באהבה עצומה לבורא עולם ולתורת ישראל, לעם ישראל ולארץ ישראל…
קטיפתו של אפי בגיל כה צעיר הכתה בתדהמה ובכאב גדול את כל מכריו ואוהביו, אשר לאחר מותו סיפרו סיפורים רבים על מעשיו הטובים וחסדיו, אשר רובם נעשו בסתר, ואז נתגלתה דמותו הנפלאה, אשר הייתה נסתרת בחייו.
אפי היה מוכשר מאוד ונגע בהרבה עולמות ושילב ביניהם באופן מדהים, תוך כדי ששמר על קשר טוב ויחס של כבוד לכל יהודי שהכיר. והיה מחובר למעגלי חברה מרובים.
אפי התאמץ מאוד לעבוד על תיקון ושיפור המידות שלו – אומץ, גבורה, ענווה, אמונה, חוזק, צניעות, אמת ויושר, אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל, אהבת תורת ישראל, יראת שמים, שמחה, התמדה, דבקות במטרה, רחמנות, חסד ונתינה ללא גבולות, הארת פנים עם חיוך כובש, חוש הומור מפותח, ועוד…
היה שילוב מדהים בין הקודש לחול והוסיף מהקודש לחול.
אהב מאוד את התורה, ולימוד הגמרא והמשניות היו בראש מעייניו.
אהב את ארץ ישראל בעוצמה מיוחדת ובערה בו הערגה לארץ ישראל השלמה. הרגיש כל הזמן צורך עז ודחף גדול לטייל בארץ ובעיקר לטבול וליהנות ממעיינותיה, תלה דגלים יפים ברחבי חברון במקומות גבוהים ולא שגרתיים ובכל העמדות של חיילי צה״ל, אפילו דגלים מיוחדים ענקיים הכין כבר בפורים האחרון בחייו כדי שיהיו לנו לתלות על הבית לכבוד יום העצמאות – כאילו ידע מראש שכבר לא יהיה איתנו ביום העצמאות…
אהב מאוד גם את חיילי צה״ל – התחבר אליהם בחברון, סייע להם ודאג להם – היה מביא לחיילים תה, שתייה ועוגות. הצטרף אליהם לסיורים. בנה להם חנוכייה ענקית מעץ שקניה עשויים מתרמילים של רימוני הלם.
הצטרף לסיורים של מטיילים בחברון כדי להשפיע עליהם ולספר על חשיבות היישוב היהודי בחברון, ולקח אותם למקומות שמדריכי הטיולים לא העזו לקחת אותם.
התפלל רבות במערת המכפלה, התנדב ועבד במערה (אפילו בערב יום כיפור התנדב לקרוא במשך 4 שעות את כל מזמורי התהילים לעילוי נשמת ולרפואת האנשים שתרמו עבורם).
היה חרוץ מאוד ועבד בכל מיני עבודות, גם כאשר נדרש לעבודה פיזית מאומצת. התאמץ כ״כ להיות בכושר גופני רב כהכנה לצבא – רצה ללכת לצבא לשירות מלא בסיירת…
גם לנגן יפה ידע על גיטרה, תופים ודרבוקה, וגם לשיר ולשמוע מוסיקה מכל הסוגים, החל ממוסיקה חסידית כמו מרדכי בן דוד, דדי גראוכר על חברון ואברהם פריד ועד ליהורם גאון.
קרא ספרים רבים במהירות רבה וגם סיים ש`ס משניות כמה פעמים, כשהראשונה שבהן הייתה בבר מצווה שלו. הספרייה שלנו מלאה בהמון ספרי קודש שאת מרביתם אפי קנה, קרא ולמד, וחלקם קיבל בבר המצווה שלו.
היה יצירתי מאוד ובעל ידי זהב – בנה ספסלים, זולה, מחסן, מדפים, ספריות, ארונות ועוד. סייע לבחורים מישיבת שבי חברון שהתחתנו להכין את הבית, לתקן ולהתקין רהיטים וכו׳ והכל בהתנדבות.
רכב שנים על סוסים, והגיע לרכיבה מיומנת מאוד, אהב וריחם על בעלי חיים – גידל וטיפל בגורי כלבים עזובים בחברון…
אפילו תלמיד מתוק היה לו בחברון, אור רפאל, חברותא צעירה, אותו לימד גמרא בהתנדבות ובאהבה רבה 3 פעמים בשבוע…
אהב מאוד לצלם. כ`כ הרבה תמונות מיוחדות ואיכותיות מאוד, צילם עם מסרים שרצה להשאיר לעם ישראל באמצעותן.
אהב חברים מאוד והיה בקשר מצוין עם הרבה חברים גם מישיבת ״למרחב״ וגם מישיבת ״שבי חברון״ וגם מאלעד ועוד…
ארגן מפגשים של החברים, אהב למנגל ולבשל – ארגן והכין ארוחות לחברים ולנו, עזר בתחזוקת ובניקיון ביתנו וגם לאחרים וגם בישיבות בהן למד – ידי הזהב שלו כ`כ חסרות לנו, אהב לתקן את העולם, היה אידאליסט גדול עם ציונות ענקית ונכונות להיאבק בכל כוחותיו על שלמות הארץ
עד לנכונות למות בשבילה ונכונות להילחם בערבים מלחמת חורמה . ולהדביק ״כהנא צדק״ בכל פינה…
היה פעיל בארגון להב`ה למניעת התבוללות ולסיוע בחילוץ בנות יהודיות שהתחתנו עם ערבים,
צילם בארגון תצפית המתעד פרובוקציות של ערבים נגד יהודים.
אפי היה גם חבר של אייל יפרח הי`ד, אשר אותו הוא שכנע לעבור ללמוד בשבי חברון ואליה איל עבר ללמוד לאחר פסח תשע`ד, ישב במקומו של אפי בבית המדרש של הישיבה, ונרצח ע`י מחבלים יחד עם גלעד שאער הי`ד ונפתלי פרנקל הי`ד, כחודשיים לאחר פטירתו של אפי.
מתגעגעים, אוהבים וכואבים, זוכרים וממשיכים את אפי יקירנו האהוב ז`ל
מתוך רצון לקדש שם שמים ולקרב הגאולה, לזכור את אפי וללמוד ממנו